הכרעת דין בתיק ת"פ 34952-02-11 - פסקדין

א.         פתח- דבר

המחלוקת העיקרית בתיק זה נוגעת לשאלת זיהויו של הנאשם כמי שביצע במתלוננת הקטינה את עבירות המין המפורטות בכתב האישום.

ב.         האישום

הנאשם מואשם בביצוע עבירה של מעשים מגונים, לפי סעיף 345(ב)(1) + סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 ובביצוע עבירה של תקיפת קטין, לפי סעיף 368(ב)(א) רישא לחוק העונשין.

על פי הנטען, בתאריך ה-12/1/11, בשעה 19:30 או בסמוך לכך, הלכה המתלוננת הקטינה, ילידת 1995 (להלן: "המתלוננת") לבקר את חברה, בעיר חדרה.

כאשר התקרבה לבית החבר, התקרב לעברה הנאשם, רכוב על אופניים, החל לשאול את המתלוננת שאלות אישיות ולספר לה דברים אישיים אודותיו. סמוך לאחר מכן, חברה של המתלוננת יצא מביתו והיא והחבר נכנסו לביתו.

כעבור כשעתיים לערך, יצאו המתלוננת והחבר מבית החבר והלכו לעבר תחנת האוטובוס הסמוכה. הנאשם, אשר המתין בקרבת מקום, עלה, בעקבות המתלוננת, על האוטובוס.

סמוך לתחנה, בה המתלוננת עמדה לרדת, התפנה מקום לידה. הנאשם התיישב לצדה והמשיך לשאול אותה שאלות אישיות. המתלוננת אמרה לו כי אין זה מעניינו וביקשה ממנו שיעזוב אותה.

בתחנה בה ירדה המתלוננת, בסמוך לביתה בגבעת אולגה, ירד גם הנאשם והחל לעקוב אחריה.  המתלוננת שאלה את הנאשם מה הוא עושה שם ומה הוא רוצה, שכן אינו גר במקום. הנאשם אמר לה שחיכה לה שעה וחצי מחוץ לבית, רק כדי לדבר איתה שוב.

הנאשם ביקש מהמתלוננת את מספר הטלפון שלה. היא סרבה והמשיכה ללכת לכיוון ביתה. הוא המשיך לעקוב אחריה ולבקש את מספר הטלפון שלה, בעוד המתלוננת מסרבת.

כאשר הגיעו לבית המתלוננת, היא אמרה לו כי עליו ללכת, אולם הנאשם המשיך ללכת אחריה. עם הגעתם לבנין מגוריה של המתלוננת, אמרה לו המתלוננת שהיא נכנסת וכי עליו להמשיך בדרכו.

סמוך לאחר מכן, נכנסה המתלוננת לבנין מגוריה והנאשם בעקבותיה. היא ביקשה שיעזוב אותה והנאשם אמר לה שלא יעזוב אותה עד שתמסור לו את מספר הטלפון שלה. המתלוננת אמרה לו שיעזוב אותה ואיימה כי תזמין משטרה.

בעת שהמתלוננת החלה לעלות במדרגות תפס הנאשם בידה, משך אותה בכח במורד המדרגות ומישש את ישבנה ואת איבר מינה, מעל הבגדים. בעקבות מעשיו של הנאשם ובמהלכם, צעקה המתלוננת לעזרה לאמה ולבעלה של האם.

הנאשם סתם את פיה של המתלוננת בידו ודחף אותה לעבר קיר מקלט הבנין. שם, הכניס את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה ומישש את ישבנה, ליטף את מתניה, נגע בחוזקה באיבר מינה ובחזה, מעל בגדיה, תפס את שערה בחוזקה ונישק את צווארה. זאת, בכוח ובעוד המתלוננת מתנגדת למעשיו, מנסה לברוח, בוכה וצועקת שיעזוב אותה.

במהלך האירועים, נשמעה דלת נפתחת. בעקבות זאת, עזב הנאשם את המתלוננת, אשר נפלה על הרצפה. הנאשם בעט בחוזקה בבטנה, גרם לה לסימן אדום באיזור הבטן ואמר לה "כלבה, אני עוד אחזור".

ג.          תגובת הנאשם לאישום

בהפתח משפטו, כפר הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. בישיבת ההוכחות הראשונה הבהיר, כי הוא חולק אף על עצם האירוע הנטען על ידי המתלוננת.

גם בחקירותיו במשטרה התכחש הנאשם למיוחס לו ואף טען טענת אליבי לפיה ביום ביצוע המעשים המיוחסים לו עבד, במקום עבודתו בפרדס חנה, עד השעה 20:00.

בשלב הסיכומים להכרעת הדין, הודיע ב"כ הנאשם כי מרשו כופר בכך שהוא זה שביצע את המעשים הנדונים, אך אין הוא חולק עוד על המתואר בפרק העובדתי בכתב האישום ככל שהוא מתייחס לתקיפתה המינית ולתקיפתה של המתלוננת והוא חולק רק על כך שהמתלוננת אמרה לתוקפה כי היא בת 16. לגרסתו, אמרה המתלוננת לתוקפה שטרם מלאו לה 16, ולפיכך לתוקף היתה טעות במצב דברים באשר לגילה של המתלוננת. כמו כן, חלק ב"כ הנאשם על כך שלמתלוננת נגרמה, בגין תקיפתה, חבלה של ממש.